עזיבת לבנון בשלום

שִׁירֵי לְבָנוֹן

אני חוזר, לא חוזר הביתה

בהשראת מכתבי חיילים מלבנון

 

 

לֹא חוֹזֵר

אֲנִי מִצְטַעֵר אֲהוּבָתִי

אֲנִי לֹא חוֹזֵר הַבַּיְתָה –

כִּי אֵינֶנִּי יָכוֹל לַחֲזוֹר הַבַּיְתָה

אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָך כָּל-כָּךְ,

רוֹצֶה לִהְיוֹת אִתָּךְ כָּל-כָּךְ –

אַך אֵי-שָׁם בֵּין מַחֲטֵי אַרְזֵי לְבָנוֹן

כֹּה רָחוֹק מִמֵּךְ אֲהוּבָתִי

כַּדּוּר דָּקַר אוֹתִּי בְּמֶרְכַּז לִבִּי –

וְנָפַלְתִּי

אֲנִי כֹּה רוֹצֶה לִחְיוֹת אִתָּךְ אֲהוּבָתִי

כֹּה רוֹצֶה לְחַבֵּק אוֹתָךְ אֵל לִבִּי

אֲהוּבַת חַיַּי, יְקָרָה שֶׁלִּי –

אַךְ לֹא יָכוֹל,

כִּי שָׁפְכוּ אֶת חַיַּי הַצְּעִירִים

אֶת דָּמִי, אֶת לִבִּי

תַּחַת שְׁמֵי לְבָנוֹן הַכְּחֻלִּים –

וְכָעֵת אֵינִי יָכוֹל

פָּשׁוּט אֵינִי כְּבָר יָכוֹל

לַחֲזוֹר אֵלַיִךְ הַבַּיְתָה

אֵלַיִךְ אֲהוּבַת לִבִּי…

לַעֲזָאזֵל הַמִּלְחָמָה!

הוֹדִיעוּ עַל הַפְסָקַת אֵשׁ

אַךְ הִמְשַׁכְנוּ לְהַפְצִיץ

אֶת שְׂדֵה הַתְּעוּפָה שֶׁל בֵּירוּת

וְהַבָּתִּים, וְהָרְחוֹבוֹת,

מָה אִתָּנוּ?

אֲנִי שֹונֵא לַהֲרוֹס, אֲנִי שֹונֵא לַהֲרוֹג,

מִלְחָמָה אֲיֻמָּה, אֻמְלָלָה, אֻמְלָלָה!

מַדּוּעַ אָנוּ מַרְשִׁים לָהֶם

לְהַכְרִיחַ אוֹתָנוּ לִהְיוֹת פֹּה?

וּמַה הָלְאָה

וּמָתַי סוֹפָהּ?

לַעֲזָאזֵל הַמִּלְחָמָה!

 

 

אֲדוֹנִי רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה
מָתַי יִסְתַּיֵּם חֲלוֹם הַבַּלָּהוֹת?

אֲדוֹנִי רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה מָתַי יִסְתַּיֵּם חֲלוֹם הַבַּלָּהוֹת?

אֵיזֶה דִכָּאוֹן, אֲנִי רוֹצֶה הַבַּיְתָה,

וּבִמְקוֹם חֹם הַבַּיִת

קוֹר מַחֲרִיד בָּעֲצָמוֹת

בְּהִתְבוֹנְנִי בִּיגוֹנוֹ שֶׁל גֶּבֶר

אֲשֶׁר כָּעֵת גִּלָּה אֶת גּוּפַת אִשְׁתּוֹ

מִתַּחַת לַהֲרִיסוֹת בֵּיתוֹ…

אֲנִי רוֹצֶה הַבַּיְתָה!

חָזַרְנוּ מֵהַתֹּפֶת

עִם מַבָּט מִתְחַנֵּן בָּעֵינַיִם וּבַלֵּב -

אֲדוֹנִי רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה,

נוֹלַדְנוּ כְּדֵי לִחְיוֹת, לִיצוֹר, לִשְׂמֹחַ -

לֹא כְּדֵי לַהֲרוֹס!

אָנָא סַיֵּם אֶת חֲלוֹם הַבַּלָּהוֹת

שֶׁהוֹרֵג בֶּאֱמֶת

וְלֹא רַק בַּחֲלוֹם…

לְמַעַן בִּטְחוֹנֵנוּ

לְמַעַן בִּטְחוֹנֵנוּ,

נִשְׁבֹּר לָהֶם אֶת הַשִּׁנַּיִם

לְמַעַן בִּטְחוֹנֵנוּ נִזְרֹק טוֹנוֹת שֶׂל פְּצָצוֹת

עַל בָּתֵּיהֶם, עַל רָאשֵׁיהֶם,

עַל פַּרדְּסֵיהֶם וְעַל גַּפְנֵיהֶם,

עַל גַּאֲוָתָם וְעַל בִּטְחוֹנָם -

כָּל זֶה רַק לְמַעַן בִּטְחוֹנֵנוּ

אַךְ אַיֵּה בִּטְחוֹנֵנוּ?

וּמַה עִם בִּטְחוֹנָם?

הָאֱמֶת הִיא שֶׁבִּטְחוֹנֵנוּ וּבִטְחוֹנָם

הֵם תְּאוֹמִים סִיאָמִיִים –

לֹא נִתָּן לִפְגּוֹעַ בָּאֶחָד

בְּלִי לִפְגּוֹעַ בַּשֵּׁנִי

 

 

 

 

 

פִּצּוּץ הַשֶּׁקֶר

אוֹתוֹ לַיְלָה הָיִיתִי כֹּה מְזֻעֲזָע

אוֹתוֹ לַיְלָה הִתְנַפֵּץ לִי הַשֶּׁקֶר הַגָּדוֹל

יַחַד עִם הַפְּצָצוֹת הָאַדִּירוֹת

בְּלִבִּי, בְּמֹחִי, בְּכָל אֵיבָרַי

וּבְכָל עֲרָכַי

אוֹתוֹ לַיְלָה הִתְנַפֵּץ לִי הַשֶּׁקֶר הַגָּדוֹל

שֶׁפְּצָצוֹת יְכוֹלוֹת לִפְתּוֹר סִכְסוּכִים –

אוֹתוֹ לַיְלָה הִתְנַפְּצוּ לִי כָּל הָאַשְׁלָיוֹת

כִּמְעַט כָּל הַחֲלוֹמוֹת

כְּשֶׁנַּחֲזֹר הַבַּיְתָה

כְּשֶׁנַּחֲזֹר הַבַּיְתָה מֵהַמִּלְחָמָה

לֹא יְרַמּוּ וְלּא יִשַׂחֲקוּ בָּנוּ יוֹתֵר,

כְּשֶׁנַּחֲזֹר הַבַּיְתָה מֵהַמִּלְחָמָה

נַרְאֶה לָהֶם מַה זֶה

שָׁלוֹם

כְּשֶׁנַּחֲזֹר הַבַּיְתָה

נְחַבֵּק אֶת נָשֵׁינוּ וְאֶת יְלָדֵינוּ הַשְּׂמֵחִים

וּנְנַסֶּה לִשְׁכֹּחַ אֶת נְשֵׁיהֶם וְיַלְדֵיהֶם הָעֲצוּבִים,

נְנַסֶּה - וּנְנַסֶּה, אַךְ יוֹדֵעַ אֲנִי

שֶׁלֹּא נַצְלִיחַ

לִשְׁכֹּחַ.

 

 

 

 

 

 

 

באך בְּבֵירוּת

רֶגַע שֶׁל רֹגַע בְּבֵירוּת –

שָׁמַעְנוּ מֵאַחַת הַדִּירוֹת

מוּזִיקָה נִפְלָאָה שֶׁל בָּאךְ

רֶגַע שֶׁל רֹגַע, לֵב פּוֹעֵם מִשִּׂמְחָה

וְהַפְּלֻגָּה נֶעֶצְרָה

הִיא נִגְּנָה נֶהֱדָר

וְהַפְּלֻגָּה נֶעֶצְרָה

וְחָדְלָה לְהִתְקַדֵּם – כְּדֵי לִשְׁמֹעַ אוֹתָהּ –

הַפְּצָצוֹת לֹא הִצְלִיחוּ לַעֲצוֹר אוֹתָנוּ

אַךְ יַלְדָה בַּת 16 מְנַגֶּנֶת בָּאךְ

עָצְרָה אוֹתָנוּ!

יָד כְּרוּתָה

בְּאֵיזוֹ זְכוּת אָנוּ יוֹשְבִים לָהֶם

עַל הַצַּוָּאר הָאֲרָזִי

שֶׁל הַלְבָנוֹנִים הַגֵּאִים, הַמִּסְכֵּנִים הָאֵלֶּה?

יֶלֶד רָץ וּבִקֵּשׁ סֻכָּרִיָּה

הוֹשִיט אֶת יָדוֹ

לְלֹא כַּף יָד –

מִי עָשָׂה לְךָ אֶת זֶה? אֲנִי שׁוֹאֵל, נִדְהָם

"אִינְתּוּם!" "אָתֶּם!"

הוּא אָמַר בְּפַשְׁטוּת מְבֻיֶּשֶׁת –

בּוּשָׁתוֹ חָנְקָה אֶת

הֶדֶף בּוּשָׁתִי

 

 

פַּחַד אֱלֹהִים מִפְּנֵי יַתּוּשׁ

אָנוּ נֶאֱלָצִים לִהְיוֹת שׁוֹטְרִים

בְּתוֹךְ אוּכְלוּסִיָה אֶזְרָחִית עוֹיֶנֶת –

לְתַוֵּךְ בֵּין דְרוּזִים, נוֹצְרִים,

מוּסְלְמִים וְשִׁיעִים

שֶׁכֻּלָּם אוֹתָנוּ שֹונְאִים -

נִכְנַסְנוּ בְּבוֹר בּוֹץ עָמֹק

בּוֹ אָנוּ טוֹבְעִים –

פַּחַד אֱלֹהִים!

כְּמוֹ בְּג'וּנְגֶל שֶׁל וְיֶאטְנָם שֶׁבַּסְּרָטִים

אָנוּ פֹּה עָמֹק וְעָמֹק יוֹתֵר נִכְנָסִים,

וּלְבַסּוֹף מָצָאנוּ רַק יַתּוּשׁ –

אַךְ עֲקִיצָתוֹ הוֹרֶגֶת!

פַּחַד אֱלֹהִים!

אַרְבַּע אִמָּהוֹת אָנָא הַצֵּלְנָה

אוֹתָנוּ!

מִכְתָּב שֶׁל אִמָּא

אַתָּה לֹא תִּזְכֶּה לִבְנוֹת קֵן

גִילִי יַקִּירִי,

כָּל לַיְלָה מֵשִׁיב אוֹתְךָ אֵלַי

וְצַעֲקוֹתֶיךָ הַחֵרְשׁוֹת מַחֲרִישׁוֹת אֶת לִבִּי

"אִמָּא, אִמָּא, עִזְרִי לִי…"

וְאֵינֶנִּי יְכוֹלָה

אֲנִי רַק יְכוֹלָה לְלַטֵּף אֶת הָאֶבֶן

הַמְחֻסְפֶּסֶת מֵעַל עַצְמוֹתֶיךָ

כְּפִי שֶׁהָיִיתִי מְלַטֶּפֶת אֶת שַׂעֲרוֹתֶיךָ

לִפְנֵי הַשֵּׁנָה…

 

 

 

 

 

 

לָצֵאת מִלְבָנוֹן בְּשָׁלוֹם

(ניתן לשיר על-פי הלחן "שלח נא את עמי")

כְּשֶׁהָיוּ חַיָּלֵינוּ בִּלְבָנוֹן –

שַׁלַּח נָּא אֶת בָּנֵינוּ!

כֹּה סָבְלוּ שֶׁלֹּא יָכְלוּ –

שַׁלַּח נָּא אֶת בָּנֵינוּ!

לֵכְנָה אִמָּהוֹת, שַׁחְרְרוּ אֶת חַיָּלֵינוּ,

שָׂרָה, רִבְקָה, לֵאָה, רָחֵל אִמּוֹתֵינוּ –

שַׁלַּח נָּא אֶת בָּנֵינוּ!