השפעת הטכנולוגיה והמדע על התקשורת והמדיה

עדה אהרוני

אלברט אינשטיין כותב ביומנו: "פיצוץ האטום שינה כל דבר מלבד צורת החשיבה שלנו...."

“The splitting of the atom has changed everything save our mode of thinking ....”

בזה הוא מצביע על הפער בין ההצלחה בפיתוח אמצעים טכנולוגיים משובחים לבין הפיגור בהתפתחות המדעים החברתיים וההומניסטיקה. יש באמרה זו גם הצבעה על אוזלת יד בפתרון בעיות חברתיות דחופות אשר אותם הטכנולוגיה המודרנית מעוררת ומאפשרת סיוע בפתרונן . דברים אלה משמעותיים גם כשאנו בוחנים את השפעת הטכנולוגיה והמדע על התקשורת והמדיה בישראל, ויש לזה רלוונטיות כשמדובר בהמשך בניית המפעל הציוני. אתמקד בשאלות להלן:

1. האם השקענו בעבר, או משקיעים בהווה, אותם תשומת הלב והמשאבים לגבי "שינוי צורת החשיבה שלנו" הדרושה בימינו, כפי שהשקענו באספקטים מדעיים וטכנולוגיים, ובפתוח המדע והטכנולוגיה?

2 . האם הצלחנו להגיע לאיכות ראויה בתכנים של המדיה והתקשורת הישראלית מבחינה תרבותית, ערכית, חינוכית וחברתית - סוציולוגית, כפי שהצלחנו בפתוח הכלים והמכשירים הטכנולוגיים אשר משמשים אותם - כמו הטלוויזיה, האינטרנט, אמצעי המולטימדיה האינטראקטיביים, רשתות התקשורת ושידורי לווין. במילים אחרות, האם התוכן הוא באותה הרמה המשובחת והאיכותית שאנו מבחינים בכלים המדעיים והטכנולוגיים?

3. האם האינטרנט, הטלוויזיה ושאר כלי התקשורת, פותחים שערים בבניית חשיבה חדישה, אשר יאפשרו ויסייעו לצקת תכנים מעודכנים בנושאי של קיומנו ומהם בבניית הציונות המתחדשת?

4. האם הטכנולוגיות החדשות יכולות לסייע בהעמקה בסוגיות-יסוד הנוגעים בהמשך המפעל הציוני, אחרי מאה שנה של ייווסדו ובכל הנוגע לעתידו במאה השניה של קיומו? והאם הן מאפשרות לגבש ולהפיץ מודלים שונים של הציונות המתחדשת באמצעות המדיה והתקשורת?

5. האם בניית תרבות ישראלית מקורית, ערכית ואיכותית, בעזרת הטנולוגיות החדשות, יכולה לבסס את ישראל כמרכז הרוחני - תרבותי לפי חזונו של אחד העם?

6. האם הטכנולוגיות החדשות, האינטרנט, רשתות התקשורת ושידורי לווין, יכולים לשמש להידוק הקשר בין ישראל ויהודי התפוצות.

7. השאלה האחרונה שברצוני להעלות בקיצור נמרץ, היא האם האינטרנט, רשתות התקשורת ושידורי לווין והאתגרים שהן מעמידות מזמנות ומזמינות אפשרויות לשיתוף פעולה לקראת שנות האלפיים במישור הלאומי, האזורי והבינלאומי.

התשובות לשתי השאלות הראשונות ברורות לכל מי שקרוב לסוגיות אלה. לא השקענו בעבר ואין אנו משקיעים בהווה, את תשומת הלב וכמות המשאבים הדרושות בנושאים החברתיים ובפתוח ההומניסטיקה, כפי שאנו משקיעים במדע ובטכנולוגיה. ולכן הפער בהישגים בין התחום הראשון והתחום השני הוא גדול . כידוע, "אם אין קמח אין תורה", ואמרה זו במיוחד נכונה כשמדובר בהשגת תורה. ולכן, צדק סול בלו, הסופר היהודי האמריקאי חתן "פרס נובל לספרות", באומרו, בספר המופת שלו, הרצוג , שאם הוא היה ממונה על תקציב המדינה, הוא היה משקיע בפתוח ההומניסטיקה והנושאים החברתיים, במקום ראשון, כאתגר לאומי דחוף שאין כמוהו.

גישה זו נחוצה לתשומת לב גם בישראל היום. מבחינה טכנולוגית ומדעית הצלחנו להגיע לרמה בינלאומית גבוהה, אך אין זה נכון לגבי התרבות הישראלית הערכית והאיכותית שקווינו לבנות. התוכן שאנו אמורים לצקת בכלים הטכנולוגיים המשובחים שיצרנו, המעובר אלינו על ידי המדיה וכלי התקשורת לא הצליח להגיע עדיין לרמה שאנו שאפנו לה. לכן יש בהחלט לקחת את אמרתו של סול בלו לתשומת ליבנו, גם בישראל, ולנסות לתקן את המצב הלקוי.

אמרתו של סול בלו נכונה גם כשמדובר בנושאים הקיומיים ובהתחדשות של תכני הציונות בימינו, בעזרת הטכנולוגיות החדישות. ברור לנו שרשת האינטרנט והעניין הרב שהיא מעוררת, מעמידה בפני המדיה והתקשורת אתגרים חדישים. אתגרים אלה משתערים על שטחים רבים, כולל בתחומים התרבותיים-ערכיים וחברתיים, המכילים בחובם פוטנציאליים מכריעים לשינוי פני החברה, והמפעל הציוני בימינו ובעתיד. האינטרנט, הטלוויזיה, ושאר אמצעי התקשורת המודרניים יכולים בהחלט לסייע באופן מכריע ברוויזיה הנחוצה היום של עצם משמעותה ומהותה של הציונות והמשך המפעל הציוני.

למרות שלרוב הוגה הדעות בישראל ברור שהמפעל הציוני לא הסתיים, לאחרונה, אנו עדים לאסכולה היסטוריוסופית חדשה, האסכולה הפוסט -ציונית, הגורסת שתקופת הציונות פגה. אסכולה זו משכה בקורות נוקבות מחוקרים ומבקרים, וביניהם, פרופ' יהודה באואר, פרופ' אליעזר שביד, ופרופ, שלמה בן עמי, הטוענים שאסקולה זו טועה ביסודה, בהניחה שבניית הציונות נשלמה. ואכן צודקים המבקרים הללו, כי האמת היא שאנו נמצאים היום בעיצומה של בניית הציונות, אשר שינתה וממשיכה לשנות את תכניה וצורותיה. ולכן אפשר לקנות את התקופה שאנו נמצאים בה מבחינת הציונות, "עידן הציונות המתחדשת."

אם נעיין בסוגיה זו, ניתן להבחין בשלושה שלבים עיקריים בבניית הציונות: השלב הראשון הוא של ההגעה לישראל - שלב זה של העליות התממש, ועוד ממשיכים להגיע עולים

לארץ. השלב השני הוא המדיני, הגשמת חזונו של הרצל, ואכן הצלחנו להגשימו בבניית המדינה שהיא נחשבת להישג גדול של התנועה הציונית. השלב השלישי שאנו נמצאים בעיצומו, שהוא אולי השלב הקשה ביותר, הוא של השגת השלום והנורמליזציה עם שכנינו. בשלושת השלבים הטכנולוגיה והתקשורת המודרניות תרמו רבות, ועשויות לתרום תרומות נוספות מהפכניות ומכריעות. בעיקר חשובה תרומה זו לשלב השלישי, העשוי להעניק ביטחון מרבי למדינה, ולשמור שהבניין ההרואי והמפואר של המפעל הציוני יתייצב, וימשיך להתחזק ולשגשג.

יש צורך לבחון הנחות אלה באופן יסודי במחקרים הנשענים על המדע והטכנולוגיה. יש לבדוק כל דבר ודבר לגופו ובקונטקסט ההיסטורי הנכון, ואם יש צורך בניפוץ מיתוסים מן העבר שאין להם משמעות היום, יש לעשות כך באומץ וללא רתיעה. פרופסור יחזקאל דרור, בספרו "חידוש הציונות", מעריך שלמרות ש"הציונות היא הצלחה הרואית," היא עדיין "מצויה באמצע הדרך," והוא מזהיר אותנו ש"ההישגים העצומים בהקמת המדינה וריכוז חלק גדול של העם היהודי בה, רחוקים מלהבטיח את המשך קיומה של מדינת ישראל, של העם היהודי, ושל היהדות בעולם." הוא דוגל בתהליך הכואב של הריגת פרות קדושות שהוא מקנה "הרס-יוצר", וטוען שרוב מושגי ה"הגשמה" בציונות הקלאסית, דורשים תמורה מן היסוד. כך, למשל, אין עוד לראות ב"התיישבות" כלי מרכזי של מימוש הציונות.

המשך הציונות המתחדשת צריך להיעשות תוך שילוב הולם בין ציונות מדינית, הכוללת את חזונו של הרצל של בניית המדינה על בסיס מדעי וטכנולוגי, לציונות תרבותית-ערכית, לפי חזונו של אחד העם, בצורה המדגישה את השנייה ללא זניחת הראשונה. האינטרנט ושאר כלי התקשורת המודרניים יכולים לסייע באופן יסודי להגשמת המטרה הזו שהיא צוו השעה, היות והם מאפשרים קיום דיאלוג רב תרבותי מעבר לגבולות גיאוגרפים. היום יש חשיבות מכעת בלעלות את הדגל של אחד העם, אשר יזכיר לנו שבנינו את המדינה לא רק עם בנית ערים, מושבים, קיבוצים, תעשיה ומוסדות השכלה, אלא גם עם שירי ביאליק, רחל, ונתן אלתרמן. תהליך זה יסייע לבסס את מדינת ישראל כמרכז רוחני-תרבותי, שתפקידו לגבש את העם היהודי ולאחד אותו סביב מדינתו, גם אם חלקים גדולים ממנו ימשיכו את חייהם הקהילתיים בתפוצות. לתקשורת והמדיה יש תפקיד מרכזי בגיבוש ובהפצת תהליך זה.

כדי שהמדיה והתקשורת יצליחו במשימה החשובה הזו, עליהם להיות זהירים לא להיתפס לנוהג המשפיל של הרייטינג . יש לבחון ולבחור היטב את החומרים והנושאים שהם מפיצים, ולהימנע מלהגיש לנו בטלוויזיה וביתר כלי התקשורת, רמה תרבותית ירודה, זרה וגסה, כמו למשל לאחרונה, בתוכנית של ה"חמישייה הקאמרית" בערוץ הראשון, אשר נעשה לה פרסומת נרחבת. האם זוהי רמת התרבות ששאפנו לבנות במדינת ישראל? מה קרה לנו? מדוע הגענו לתת רמה משפילה שכזו, אפילו בערוץ הממלכתי? איפה התכנים הציוניים אשר יחדשו את המפעל הציוני?

ומה עלינו לעשות כדי לנטרל את ההשפעות המזיקות של בידור אלים, גס וקלוקל, המפריע לבנות תרבות ישראלית ערכית ואיכותית כפי שחלמנו אותה? הטענה שזה מה שהציבור רוצה היא מוטעית ביסודה. הציבור בישראל לפי המשאלים האחרונים, צמא לתרבות איכותית משלה. זה ברור שבעידן ההפרטה קיימת תחרות בין הערוצים השונים, מבוססת על חשובים כלכליים ורווחיות. אך הערוץ הממלכתי של הטלוויזיה, שהיא היום המכשיר החינוכי העיקרי, צריך להיות בדומה לBBC באנגליה, אשר ממונת על ידי המדינה. תוך שאיפה לתכנים איכותיים, היא אכן מגיעה לרמת מצוינות המדרגים אותה במקום ראשון בכלי התקשורת הבינלאומיים. גם על הערוץ הממלכתי של הטלוויזיה הישראלית לשאוף לרמה תרבותית טובה ואל להיסחף לרמה קלוקלת. השאיפה צריכה להיות ייחודיות תרבותית יוצרת, המאפיינת את מדינת ישראל והמעלה אותה לשלב ההצלחה בהגשמת הציונות המתחדשת. על הטלוויזיה הישראלית כמו כן, להיזהר לא להיסחף לחיקויים ולרכישת תרבות מערבית אלימה, הרואה ברצח ובשוד את עיקר נושאיה, דאגותיה ומעיניה.

כדי שהתכנים של התקשורת והמדיה יהיו ברמה שיענו על ההשלכות הרדיקליות הנחוצות לבניית הציונות המתחדשת, יש כמו כן, להשתדל להשתמש בכלי התקשורת, ובעיקר בטלוויזיה ובאינטרנט, וברשתות תקשורת ושידורי לווין, כשגרירים של המטרות המרכזיות שמאפיינים אותה כפי שהם מפורטים בארבעת הסעיפים להלן:

1. קשר עם יהודי התפוצות ומשיכת עליה והשתלבות עמה.

2. יצירה יהודית -ציונית, ולדאוג שהיא תתורגם לאנגלית, כדי שהקשר הרוחני-תרבותי עם יהודי התפוצות יתגבש ויתהדק.

3. תרומה להעמקת הצביון היהודי-ציוני הפלורליסטי של מדינת ישראל.

4. הגברת משקלם של ערכי הציונות בתרבות, בחינוך ובפוליטיקה הישראלית, היות שברור שהגשמת שני התחומים הקודמים תלויים לרוב בפוליטיקאים ובממשלה.

באמצעות המכשור הטכנולוגי, המדיה והתקשורת, ניתן לגייס את מיטב הכוחות האינטלקטואליים בעם ובתפוצות למימוש המטרות הנ"ל. לפי אמירתו של הרצל באלטנוילנד: "החברה והתרבות צומחים מתוך הנסיון הנצבר ומיטב הספרים והחלומות של האנושות." אכן, לרובנו ברור לנו שמיטב הערכים שלנו קיבלנו בעיקר מהספרים שקראנו כילדים או כמבוגרים, או מהסרטים שראינו, אם מדובר בערכים אוניברסליים ליברלים והדמוקרטיים, או אם מדובר בערכים לאומיים ציוניים. היום הטלוויזיה והאינטרנט הם מקורות נוספים מרכזיים המאפשרים את הצבירה הזאת ואת הפצתה.

מטרות מרכזיות נוספות שמדיה ותקשורת ברמה יכולים לתרום להן, היא חינוך והשכלה, שבעזרתם ניתן להדביר את העוני והדלות במדינת ישראל. כמו כן, על מדינת ישראל, בנוסף להישגיה במדע, טכנולוגיה ותרבות, עליה להיות פתוחה למיטב שבמורשת האוניברסלית. וכמובן, גם במישור הזה ,האינטרנט, הטלוויזיה, מולטי מדיה אינטראקטיביים, ושאר אמצעי התקשורת יכולים לתרום תרומה נכבדה, תוך מיון דקדקני של המשובח והיעיל לנו במיוחד. האקלים התרבותי משפיע על איכות החיים והוא יכול לקבוע את הצלחת הציונית המתחדשת.

פן נוסף אחרון שברצוני להעלות בקיצור נמרץ, שכלי התקשורת יכולים לתרום לו תרומה חשובה , הוא תהליך השלום עם שכנינו. השלום בין ישראל וארצות ערב הוא אחת ממשאות הנפש של התנועה הציונית, ואחת מן המטרות שהוגדרו עוד בראשיתה, על ידי הרצל ומרבית המנהיגים הציוניים. אברהם בורג, יו"ר התנועה הציונית, בכנס אשר התקיים במכון ון ליר בירושלים, לאחרונה, בנושא: " הציונות - מאזן ביניים ומגמות לעתיד", אמר "אין לי ספק כי השגת השלום המלא עם שכנינו תביא לשינוי דרמטי בסדר היום של התנועה הציונית, ממש כפי שהקמת מדינת ישראל חייבת שינוי כזה."

סיכום

הטכנולוגיות החדשות מאפשרות לגבש ולהפיץ מודלים שונים של הציונות המתחדשת,

ובעיקר בתחומים של המדיה, התקשורת. הכלים הטכנולוגיים המשובחים ראויים לתוכן טוב יותר. בניית תרבות הישראלית ערכית ברמה גבוהה בעזרת הטכנולוגיות החדישות, יכולה להפוך את ישראל למרכז הרוחני - תרבותי לפי חזונו של אחד העם. זהו אחד היעדים המרכזיים הנחוצים היום להגשמת הבניין הציוני המתחדש. כדי להשיג את המטרה הזו כדאי להשתמש באמצעי מולטימדיה אינטראקטיביים, רשתות תקשורת ושידורי לווין, שישמשו בין היתר להידוק הקשר בין ישראל ויהודי התפוצות. בנוסף לכך, הטכנולוגיות המודרניות והאתגרים שהן מעמידות מזמנות אפשרויות לשיתוף פעולה לקראת שנות האלפיים במישור הלאומי, האזורי והבינלאומי.

Bibliography

Linn, M.C. (1996). “Key to the information highway”.

Communications of the ACM, 39 (4) pp. 34-35.

Newhagen J/ and Rafaeli , S. (1996).

“Communication research and the Internet”.

Journal of Communication, 46 (1).

Jorg Becker, (1986). “The Internet, structural violence and non -communication,”

Media Development 4/ pp. 10 - 12.

ציונות בישראל, ביטאון המועצה הציונית בישראל. ירושלים, מרץ 1997.