סיפור
זייטס גזעונט
מאת: הרי
בר-שלום
היום עברתי ליד בית-כנסת
וקבצן הושיט את ידו לעברי. נתתי לו כמה אגורות ושמעתי אותו אומר לי, "זייטס
גזעונט". שתי המילים האלה נשאו אותי אחורה, לשנות הילדות, לבית שלנו, שנחרט
בזיכרוני כפי שהיה, אז...
"זייטס גזעונט" היה
בשבילנו שם - שמו של קבצן נמוך-קומה, רזה, בעל אף אדום מחמת הקור
ואצבעות עקומות שהיו מגיחות מתוך הכפפות הקרועות שלו. איני יודע מדוע אני זוכר
אותו רק על רקע החורף הקשה, אף שאני בטוח שהוא בא אלינו שנים על גבי שנים - עוד בטרם עמדתי על
המתרחש סביבי.
הוא היה, אפשר לומר, אורח קבוע
בביתנו. היה בא בדרך כלל בצהריים, לא אומר דבר, ניגש לתנור הברזל שבמטבח, מסיר את
הכפפות ומתחיל לחמם את ידיו - סובב אותן מצד לצד ברווחי זמן קבועים.
לפעמים אימא היתה שואלת אותו
ביידיש: "אתה רעב, 'זייטס גזעונט'?"
הוא לא היה עונה, אלא
מתחיל לצחוק - צחוק של שוטים, עיניים נעוצות בקרשי הרצפה. לסימן
של אימא היתה המשרתת מגישה לו משהו לאכול. לכשסיים, היה מנגב את פיו בשרוול, קם,
וכשהיה מגיע לדלת היה אומר "זייטס גזעונט". אלה היו המילים היחידות
שיצאו מפיו.
לפעמים הייתי עוקב אחריו במבטי:
בקושי הלך - גורר את נעליו הגדולות, הקרועות - שמהן בלטו והזדקרו
החוצה, כמו עדות לעליבותו, קצות הסמרטוטים המלוכלכים ששימשו לו כגרביים.
פעם נתנו לו זוג נעליים
ישנות. הוא הניח אותן מתחת לזרועו, אמר "זייטס גזעונט" אסיר תודה, אבל
מעולם לא נעל אותן. כאשר נשאל מה עשה בהן, צחק צחוק של שוטים, בוהה ברצפה.
כך הכרתי את "זייטס
גזעונט", חלק משגרת הבית, הבא והולך בשעות קבועות. לא ידענו איפה הוא גר ולא
את שמו האמיתי, וכך גם אף אחד מיהודי השכונה שאצלם ביקש נדבות. כך נמשכו הדברים עד
לאותו יום...
ביום ההוא היתה סופת שלגים. (אולי
זאת הסיבה שאני זוכר אותו רק על רקע של חורף!) "זייטס גזעונט" עמד ליד
התנור והושיט את ידיו קרוב מאד ללהבת האש. בדיוק שאלתי איך זה שלא נכווה, כשהדלת
נפתחה בבת אחת ושלושה גברים נכנסו פנימה. מרוב פחד התחבאתי מאחורי התנור, מתפלל
שאלוהים יהפוך אותי לבלתי נראה. הרגשתי אימה ממש. עד אז ידעתי רק משמועות על
מעלליהם של לובשי החולצות החומות הפשיסטים, העושים מעשי בריונות ורציחות ביהודים.
המפקד שלהם, בריון גבה-קומה שחבש
כובע פרווה ענק, שקוע עד הגבות, פנה אל אבא:
"אנחנו גובים כסף
מהז'ידובים, בשביל הארגון שלנו. תביא כל מה שיש לך בבית, אם אתה לא מחפש צרות."
אבא החוויר. פיו התעוות. אבל הוא
כיווץ את השפתיים ונכנס לחדר הסמוך. השלושה בחנו בחמדנות את החפצים שבחדר, כאילו
רצו להעריך את שווים. רק "המפקד" עמד והביט ב"זייטס גזעונט"
במבטים של בוז. אבל הוא התעשת מיד וחטף את ערימת השטרות מידו של אבא, ששב לחדר.
הוא ספר אותם בקוצר-רוח, וכשסיים חייך חיוך מפלצתי ואמר:
"תוציא את הכל, ז'יד מסריח."
"אבל, זה כל..."
הוא תפס בצווארון של אבא,
והתחיל לטלטל אותו:
"שמע ז'יד, שלא תשקר
לנו, אתה שומע?"
"עזוב אותו, גיוֹרְגי,"
נשמע פתאום קולו של "זייטס גזעונט". "האנשים האלה בסדר גמור."
הפנינו מבטנו לעברו בפליאה. אחד
הבריונים שרק בעליצות ושאל:
"שנלמד גם אותו לקח,
המפקד?"
"רק תוציא אותו החוצה
ושיילך לעזאזל," ענה המנהיג, "זה... אבא שלי... הוא מכר את נשמתו לז'ידובים."
לראשונה בחיי ראיתי את "זייטס
גזעונט" כועס, אדום מזעם:
"אני מכרתי את עצמי
ליהודים, אתה אומר? כן, מכרתי את עצמי! אבל היהודים הם בני אדם, לא בריונים
כמוכם... הרי בזכותם גדלתי אותך... מהם הבאתי לך לחם... בבגדים שלהם התלבשת..."
הוא התנפל על נעליו של
המפקד והתחיל למשוך בשרוכים: "וגם את הנעליים האלה קיבלת מהיהודים! תוריד
אותן כי הן מטונפות, שומע?"
די היה בבעיטה אחת כדי לגלגל אותו
עד הקיר. משם הרימו אותו כמו שק והעיפו אותו החוצה, לתוך סופת השלגים. ערפל דק של
כפור ושלג, כמו עשן לבן, חדר פנימה מבעד הדלת שנפתחה לשבריר של שנייה.
מאז לא ראיתי אותו עוד. אבל באותו
רגע התברר מדוע "זייטס גזעונט" לא דיבר מעולם: הוא לא ידע יידיש!
הרי בר-שלום - פרטים אישיים.
תאריך
ומקום לידה: 28.08.1939, בעיר בקאו - רומניה.
תאריך עליה: 13.06.61
תארים בטכניון: תואר ראשון (B.Sc.) בהנדסת תעשיה ונהול (1968); תואר שני ) M.Sc. ) בהוראת המדעים והטכנולוגיה
(1990). בשנים 1990-1992
השתלב בלימודי תואר שלישי (Ph.D) באותו מוסד וסיים את מכסת הלימודים העיוניים אך לא את המחקר(אבטחת איכות).
מצב משפחתי: נשואים - אוגוסט 1965 עם חנה, מורה
ומנהלת ב"ס תכון (חיפה). נולדו 2 בנים: שאולי, ד"ר בפיסיקה
החלקיקים, בוגר הטכניון - חיפה; אמיר, רואה
חשבון וכלכלן, בוגר אוניברסיטת חיפה.
פעילות סיפרותית: חברות ב: אגודת הסופרים
העברים, באגודת הסופרים בשפה הרומנית, באגודת הסופרים בשפה הצרפתית, בהתאחדות
אגודות הסופרים בישראל, באגודת המשוררים הצרפתית Terpsichore
(צרפת), באקו"מ, בפא"ן וחבר בוועדת הביקורת של ארגון זה.
פירסומים בעברית: "הנגנים עזבו את
העיר", רומן. יצא לאור ב- 2 מהדורות בספרית פועלים (1986, 1990) ואומץ
על ידי משרד החינוך והתרבות (הומלץ כספר קריאה לבחינות הבגרות). "אל הרקיע השביעי", רומן.
יצא לאור במסדה (1989). פירסומים ברומנית: "CURSA"
(המירוץ), קובץ סיפורים. יצא לאור בבוקרשט, אצל המ"ל היוקרתי C.R.
(1995). "ADULTER" (ניאוף), רומן. יצא לאור בבוקרשט, אצל Ariadna (2001). "O VIATA
de OM" (חיי האדם), שירה. יצא לאור אצל "Papyrus" (ת"א, 1999). פירסומים בצרפתית: "Les cloches d'Ein Kerem" (פעמוני עין-כרם),
שירה. יצא לאור ב- 2 מהדורות: Christophor (1995)
ו-"Papyrus" (1999).