הודה
שרעווי
חלוצה
בחברה הערבית
עיתונאית ופמיניסטית
פעילה ילידת מצרים. שרעווי היתה המייסדת והנשיאה של האיחוד הפמיניסטי המצרי (1947 – 1923), ונשיאת האיחוד הפמיניסטי הערבי (1947 – 1945). היא יסדה שלושה עיתוני נשים, ונאמה בנושאי נשים ברחבי
העולם הערבי. בשנות חייה האחרונות כתבה שרעווי את זכרונותיה, שפורסמו רק ב- 1981
תחת הכותרת זכרונות חלוצה ערביה מודרנית (הספר תורגם לאנגלית בשנת 1986 תחת הכותרת
Harem Years ). בזכרונותיה תיארה שרעווי את ילדותה בהרמון, את נישואיה, ואת
דרכה לעילות חברתית ופוליטית. דרך סיפור חייה ביקשה שרעווי להצביע כיצד
האידיאולוגיה הפטריאכלית מופנמת על ידי נשים. אך בכוחה של אידיאולוגיה זו לא רק
לדכא, אלא גם לעורר התנגדות מודעת בקרב שנים; מודעות אשר תביא בסופו של דבר
לשיחרורן.
אחותי בת ישמעל
"וישבו איש תחת
גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד"
(מיכה ד' 4)
"זה שהולך עם
השלום – לך איתו"
(הקוראן – סורה 48)
אחותי בת ישמעאל
הבה נבנה יחדיו גשר
פלאות
מגפנך ותאנתך לשלי,
מעל לכאב הצורב
של האינתיפדה
סמירה אחותי בת
ישמעאל,
מתי נצחק יחד כשתי
נשים
במקום לבכות יחד,
כי נערים מתאבדים
ויורים כדורים?
אני ואת סמירה
אחותי,
על גשר פלאות
בבשם ניחוחי המזרח
ממתיקות סוד
יד ביד
על הורים
וילדים
אהבות ותכניות
וכל מיני עצות
וערבה עקשת שכזאת
לגינת יסמין פורחת
וילדים משחקים עם
ילדים
במחבואים
ולא עם חילים, ולא
מתאבדים
וכל אחת תשב
תחת גפנה ותאנתה
ואין מחריד...