לנה: ליגת נשים למען השלום במזרח
התיכון
תרבות כגורם העשוי להוביל להשכנת
שלום
מאת פרופ. עדה אהרוני
ארגון "לנה:
ליגת נשים למען השלום במזרח התיכון ונגד הפלית נשים", קם בשנת 1999 בחיפה, כהמשך לארגון "הגשר", וכחלק
מ"איפלק: הפורום הבינלאומי לתרבות השלום". ל"לנה" פעילות רבה
במישורים שונים: המחקרי, האקטיביסטי
והפמיניסטי, והקשרים ההדוקים ביניהם.
אין בעולם של
ימינו אתגר גדול יותר מאשר יצירת חיי הרמוניה וכבוד הדדי בין שכנים,
והנשים יודעות את זאת. כאשר ישראל ושכנותיה עדיין לכודים בציפורני המלחמה,
ההתאבדויות של טרוריסטים, והאלימות, האם החברה תטה אוזן לנשים "לשם שינוי,
ולמען שינוי"? האם יכולות נשות ישראל ושל המזרח התיכון להתאחד ולהשליך אל פח
האשפה של ההיסטוריה, הדעה השטנית
שהמלחמות וההריגות הדו צדדיות מסוגלות לפתור סכסוכים? המלחמה אינה מעשה דמוקרטי , כי רוב
האנשים אינם חפצים במלחמה. האם הנשים המהוות רוב בין אזרחי המזרח התיכון –
בשותפות עם הגברים השואפים לעולם
שמעבר למלחמות - תצלחנה לממש את זכותן הדמוקרטית לחיות בשלום?
בין הנושאים
השונים שהגשר: נשים יהודיות וערביות למען שלום במזרח התיכון, ולאחר מכן
"לנה" טפלה בהם: חצי יובל של פעילות למען השלום על ידי, החל משיתוף פעולה על ידי חלופי מכתבים עם הגברת ג'הן סאדאת, רעייתו של נשיא
מצרים אנואר סאדאת, החל משנת 1974, שיתוף פעולה עם מאבקן של "ארבע האמהות" למען "פרידה
מלבנון בשלום", אספקטים מכריעים של מאבק הנשים למען מניעת אלימות נגד
נשים ולמען זכויות שוות לנשים, כולל
בבית דין הרבני. האם יתאפשר לנשים לתפוש את מקומן בדיוני הפסגה על גורלן? האם
התקשורת נותנת למאבק הנשים למען בניית תרבות של שלום ושוויון, את הכסוי הראוי?
כללי האתיקה של התקשורת מורות בברור
שזה עדיין לא קיים. זה יהיה אפשרי אם הנשים תתאחדנה ותתארגנה למען מטרה זו,
וכמו נשות
סקנדינביה תדרושנה בבחירות הבאות, בכל המפלגות: "גבר, אשה, בכל עמדות המפתח
במדינה. המשורר הבריטי ארנולדס בצדק אמר: "אם הנשים תצעדנה יחדיו לטובת האנושות ייווצר כוח אשר עוצמתו לא ידע
העולם."
בחרתי בהרצאה זו
להתמקד בפן המאפיין את פעילותה של
לנה- איפלק - הפן התרבותי -
כגורם העשוי לעודד השכנת שלום במזרח התיכון. זהותו של אדם, נשים כגברים, טמון
בעיקר בתרבותו, וכשאנו מדברים על הנושא של כנס זה: " זהויות ואי נחת בחברה
שסועה" , בניית גשרים בין התרבויות מקבלת חשיבות עליונה. נשים היום מסוגלת במיוחד לכך ובידיהן
הנורמות, הערכים והכלים לאפשר זאת, ובמיוחד בעידן האינטרנט ויתר האמצעים
האלקטרונים.
אמרה הסופרת וירג'יניה וולף, בספרה
"3 גיניז," - THREE GUINEAS
- שעל הנשים השואפות והחותרות לשלום
ולבניית עולם ללא מלחמות, ליצור שיטות אחרות חדישות ולהמציא שפה אחרת ומילים
אחרות. כלומר, על הנשים ליצור אלטרנטיבה רעיונית לפתרון סכסוכים ומלחמות. השיטה
הטבעית של נשים להתמודד במשברים ובסכסוכים,
היא אכן לרוב באמצעות הקומוניקציה, ההדברות, ההתפשרות, היצירה והתרבות -
ולא ע"י הריגה. שיטת הנשים
הזו, שאקרא לה בקיצור: " תרבות נשים", אכן עתידה להיות הטובה והיעילה ביותר לפתרון סכסוכים ובעיקר
שמדובר בסכסוכים אתניים, כשאנו מתמודדים היום במלחמת תרבויות ונגד טרוריזם אתני
דתי אכזרי וללא רסן , אשר אופיינה גם, ע"י הריסת מגדלי התאומים בניו יורק.
במשך חמישים וארבעה השנים האחרונות שחלפו מאז הקמת מדינת ישראל ב-
1948, הובילו הגישות הפוליטיות והדיפלומטיות כלפי הסכסוך הערבי/פלסטיני מול
הישראלי להישגים חשובים, כמו חוזי שלום בין ישראל ומצריים ובין ישראל וירדן והסכמי
ביניים עם הפלסטינים, שנחתמו באוסלו ובוואי פלנטישן (Wye Plantation). אומנם, צעדים אלה הוכחו
כבלתי מספיקים ויש להשלימם.
המחקר והאקטיביזם של לנה העלה שלנשים, אם תתאחדנה, כוח עצום שיכול
להוביל לקידום פתרון הסכסוך, ע"י טיפוח תרבות ואווירה של שלום, ואימון וכבוד
הדדי בין שתי התרבויות ושני העמים.
יחד עם הפניית מירב המאמצים לפתרון הבעיות הממשיות, באותו זמן, יש ליצור,
לטפח ולהשתמש בגישה הנוספת של "תרבות נשים". גישה זו תוארה ונבדקה מזוויות שונות: המדיה
האלקטרונית, והאספקטים הספרותיים
והאומנותיים, ב- גלים 9, האנתולוגיה לתרבות השלום (הוצאת IFLAC
2000),
והספר: "נשים בונות עולם ללא מלחמות ואלימות." ( AMAZON.COM 2002).
מערכת הפועלת להשכנת שלום עשויה להפיק תועלת משימוש בגישת "תרבות נשים" לפתרון
סכסוכים, ובעיקר באזורים שבהם הסכסוכים מושרשים מאוד, כמו באזורנו. כדי לחדור
לרבדים העמוקים של שנאה, כעס, פגיעות, תסכול וחוסר אמון מצדנו ומצד
"היריב", שהצטברו במשך השנים, יש להשתמש בערכים, נורמות וכלים
מתאימים. הכלים והגישות שנמצאו
המתאימים ביותר הם: גשרים בין התרבויות, ספרות, שירה, ואמנות של שלום, במובנם
העמוק. כמו כן, מחקרים על
"תרבות הנשים", סרטי קולנוע, תוכניות אינטרנט, ספרים,
ומחזות, עשויים לסייע. על יצירות
"תרבות נשים" להיות מוצגות באמצעי התקשורת בצורה נרחבת בכל המזרח התיכון
ובכל העולם, ובמיוחד במדיה האלקטרונית, לרבות הטלוויזיה והלוויין, אשר להם השפעה
כה רבה היום ושנעשו לכלי חינוכי ראשוני במעלה באזורנו ובכל הכפר הגלובלי.
מחקרים
רבים הוכיחו כי הקרנת מעשי אלימות על מסך גורמת לאלימות בקרב החברה. חדשות ויצירות
של שלום ראויות לפרסום באותה מידה, במיוחד היום. מנהלי המדיה חייבים
למען האיזון להציג גם את
המפעלים והמאמצים הנעשים על ידי נשים בתחום זה ובכך יעזרו לבנות ולהשרות אווירה של
תקווה ושלום במזה"ת. כמו כן, על נשים להאבק כדי להגיע לעמדות מפתח בכל
התחומים לרבות במדיה, בפוליטיקה ובחברה.
וזה מה שלנ"ה מנסה לעשות ע"י מחקר, יצירה ואקטיביזם במפגשים
החודשיים בהם בונים גשרים של תרבות שלום וגם באמצעות קבוצות דיון באינטרנט ובאתרים
שלה.
זה
לא היה כך בתחילת פעילות הגשר - לנה.
שתי אנקדוטות אשר ממחישות את זאת הן: 1) חנה - פטמה: "כולנו כאן!" 2) (זנבות)
3)
ויולט "בשיטת הנשים."
למרות הכמיהה הרבה
לשלום, אנשים רבים חסרים את התמונה הכוללת של משמעות והאפשרויות ששלום במזרח
התיכון יכול להעניק בטחון לשני העמים. תרבות נשים יכולה להגביר את מודעותם לגבי יכולותיו, ליצור מוטיבציה
אידיאולוגית, רגשית ופסיכולוגית
ולספק ידע שיכול לעזור לביסוס העתיד המפויס הלא כל כך נראה לעין היום,
לצערנו. יצירות תרבותיות יכולות גם להעביר את זוועות המלחמה, אווירת הפחד והביזבוז
הנוראי בצורה עמוקה ביותר . סכסוכים הם לא רק שאלה של מדיניות. הם כרוכים בתחושות
ורגשות עמוקים. תרבות, אמנות וספרות יכולות להעביר מסרים שנאומים פוליטיים לא
יכולים לבטא. כמכשיר לביטוי תחושות, הן מתאימות במיוחד לשיקוף, יצירה והפצת אווירה
של שלום, שכולנו נכספים אליהן.
יישום והפצת תרבות נשים לשלום יכולים להיעשות בדרכים הבאות:
1. הקמת מוסדות אזוריים ובינלאומיים לחקר משמעות ותוכן "תרבות נשים".
מוסדות אלה יחקרו, יבדקו ויעודדו יצירה וכתיבה ברוח זו של סרטים, ספרות, מחזות,
תסריטי טלביזיה, תיאטרון, וידיאו, ואמנות חזותית. המחקר צריך לבחון ביסודיות את
החומרים הקיימים בנושא במדינות השונות ולהציג את ממצאיו בפני הציבור הרחב באמצעות
ערוצי תקשורת המוניים ומוסדות השכלה: אוניברסיטאות, מכללות ובתי ספר.
2. הקמת רשת אלקטרונית של "תרבות נשים" המושתת על ערכי שלום,
בעלת עוצמה בכל המזרח התיכון, בסיוע ארה"ב והפרלמנט האירופאי. רשת שלום זו
תפיק תכניות בעלות רמה (בדוגמה ל"אל ג'זירה, אך במגמות של יצירת תרבות שלום),
סרטים, ספרות ואמנות העוסקים בבעיות המציאותיות ובשאיפה ליצירה הרמונית בין שני
העמים ולשלום של כבוד הדדי.
3. יש להחרים תוכניות
המעודדות אלימות, פשע ורצח. אומרים לנו שהציבור רוצה סרטי אלימות. אבל עובדה היא
שסרטים על ספרי ג'יין אוסטין, שנכתבו במאה השמונה עשרה, עדיין שובים את לבנו והצפייה בהם רבה יותר מסרטי פשע. מדוע?
מכיוון שהם עוסקים בבעיות אמיתיות ואנושיות. יש להפיק סרטים כאלה, רלבנטיים
לתקופתנו ולבעיותינו ולא לממן תכניות טלביזיה וסרטים מבחילים ומסוכנים של אלימות
ופשע שכה נפוצים.
בנושא קידום מדיה של שלום, לנ"ה פנתה לנשיא ג'ורג' בוש ולמנהיגי
הקהילה האירופית בבקשה להקים מערכת אלקטרונית בעלת עוצמה והשפעה במזה"ת להפצת תרבות וחינוך
לשלום. לנ"ה גם פנתה לחברותיה
וחבריה במזה"ת וברחבי העולם בבקשה לפנות לגורמים אלה ולהוסיף את בקשותיהם
למען מטרה חשובה זו.
4. ארגון והפצה נרחבת של "הפרויקט לדחיית אלימות בטלביזיה", המרתיע
ספונסורים ומעניקי חסות למיניהם,
במאים ועורכים - מליצור ולהראות תכניות אלימות מזיקות. על ידי 'אי צפייה בתכניות'
אלימות, הקהל יכול על ידי הרייטינג היורד, להוכיח שהוא מעדיף תוכניות מלהיבות
ויצירתיות העוזרות להם לפתור את בעיותיהם והמובילות לחיים הרמוניים, על פני סרטים
ותוכניות הפוגעות בחברה ומסכנות אותה.
5. כדי לקיים תחרויות ופרסים
ליצירות שלום בכל התחומים: פרוזה, שירה ומחזאות, לכל הגילאים, כולל בבתי ספר של שני העמים. נוסף על כך, יצירות
מופת בנושא השלום ופתרון סכסוכים.
6.
מומלץ ללמד את השפה והתרבות הערבית בכל הרמות, ולייסד
"מוסדות לתרגום" ברמה הארצית והבינלאומית שיעסקו בתרגום עבודות של שלום.
כמו כן, יש להעניק פרסים יוקרתיים לתרגומי מופת של ספרות, מחזות ושירה, לעברית ולערבית.
7.
כמו כן, יש להקצות פרסים יוקרתיים ארציים ובינלאומיים לערוצי
"תרבות נשים" בכלי התקשורת האלקטרונית, למען קידום השלום במזרח התיכון.
פרסים אלה יוענקו לעוסקים המצטיינים משני המינים בערוצים אלה: במאים, עיתונאים
ואנשי מדיה בכל הרמות, סופרים, משוררים, מחזאים, תסריטאי טלביזיה ותסריטאי קולנוע.
אם תופץ ותתרחב
"תרבות הנשים" והמלצות לנ"ה תתמלאנה - יהיה זה אכן צעד משמעותי
לקראת קידומו של השלום באזורנו.