סקירת ספרות

תיקוות לשלום

שרה זמיר.

גלים 10- - אנתולוגיה לתרבות , ספרות , אמנות וחברה, 2003

עורכות: עדה אהרוני ויהודית זילברשטיין, איפל"ק, חיפה, 100 עמ'.

תרבות מלחמה איננה רק מאבק מזוין; תרבות מלחמה היא גם ספרות המחנכת על ברכי המלחמה, שירי ההלל הקוראים להמונים לשיש אילי קרב, היסטוריה משוכתבת, סרטי תהילה רחבי האפוס העורכים למלחמה רומנטיזציה ואידאליזציה ומשחקי מחשב רוויי אלימות.

גיליון איפלק, גלים 10- - אנתולוגיה לתרבות , ספרות , אמנות וחברה בעריכת פרופ' עדה אהרוני ויהודית זילברשטיין בוחר לתת מענה לצורך הדחוף בבנייתה של תרבות שלום ומקדם, למעשה, עידן חדש של אחריות חברתית לנוכח מציאות חיים כה אלימה.

אנתולוגיה זו מקרינה שפע אנרגטי המורכב מעשייה עשירה ומהרצון לעשות עוד: מסות, שירים, תכתובות, סיקור כנסים והכרזה על פעילויות עתידיות. אנתולוגיה זו הנה דו-לשונית, עברית ואנגלית, ואף כוללת דף בשפה הערבית.

המסות המופיעות בגיליון עוסקות ברובן בסקירת המצב העכשווי ובהיבטים הפרקטיים שיאפשרו לעלות על דרך המלך, בדרך לשלום. מאמרה של פרופ' עדה אהרוני “Global sustainability and urgent necessity of peace culture and communications" (שם, עמ' 95), מציג את הצורך בבניית אקלים של שלום ומעלה רעיונות יצירתיים בהם ניתן ואפשר להשיגו; בין הדרכים האופרטיביות המוצעות יש למנות את הקמתה של רשת תקשורת השלום שתרתום לשם כך את כל אמצעי המדיה , לימודי-שלום, חקר השלום ופרוייקטים מקיפי עולם.

מאמרו של פרופסור חיים אהרוני, “Possibilities of Israeli-Palestinian conflict resolution based on mutual recognition of natioal aspirations” (עמ' 90), דן בצורה מפוכחת וביקורתית בצורך לעשות כל מאמץ אפשרי להגיע לשלום. להערכתו, סקירה כנה של הקונפליקט הישראלי-פלשתיני בעבר ובהווה מוכיחה כי השלום יושג רק אם שני הצדדים בסכסוך יממשו את זכותם לקיום בביטחון, במדינתם שלהם, תוך כיבוד הדדי ושיתוף פעולה ממשי.

החובה לעשות למען עולם טוב יותר מתבטאת גם בקובץ השירים בעברית ובאנגלית הכלול בגיליון. שירו של השר והשגריר לשעבר, גד יעקובי, "רוחות הים" (עמ' 41), נוטעים בלב את המחשבה הטורדנית כי התנהגות "אכול ושתה" עכשווית ונהנתנית אינה מובילה לשום מקום וכי על כולנו לדאוג גם למחר - "אם יבוא". המסר העיקרי העולה שירו של יעקובי כי בקרב על השלום אין הרשות נתונה וכי ראשים "כבולים" ומקובעים לא יקלו עלינו את המלאכה במציאת בדרך לשלום.

שירו של ד"ר אהרון בר-עוז "השלום רובץ" מציג אף הוא , את השלום כבחירתו האפשרית הרציונלית היחידה של האדם: "על כף מאזניים/ יונחו מלחמה ושלום/ ואתה בן אדם תכרע/ מי לבטח ישכון… " (שם, עמ' 38).

פעילותה הענפה של פרופ' אהרוני למען בניית גשרי השלום, נתמכת בשיריה הפונים אל הן אל מרכיבי ההיגיון והן אל מרכיבי הרגש באדם באשר הוא אדם; כזה היא שירה "גשר של שלום" (עמ' 63). השיר שמושתת על מובאות מן התורה והקוראן מציג את ערך השלום כערך המועדף על שתי הדתות המונותיאסטיות הללו, ופונה אל האדם שביריב למען יחייה בשוויון, בעולם ללא מדכאים ומדוכאים, ללא סוהרים ואסירים וללא אימה: “So, my Arab sister/ Let us build a bridge of/ Jasmine understanding/ Where each shall sit her baby/ Under her vine and under her fig tree-/

And none shall make them afraid/ And none shall make them afraid.

גם אזכור שלוש הדתות, יהדות ,איסלם ונצרות, בשירתו של סמיר פרחאת " שער הדתות" בא להזכירנו כי אל לנו לראות בהן גורם מבדיל ומנכר אלא גורם הרמוני המביא בשעריו את האנושות כולה: "ממגדל הכנסיה עולה צלצול קדושה / וצריח המסגד מבטא ייחוד האל והודיה".

מעבר לסקירת הפעילות הענפה, המאמרים והשירה, מצויים באנתולוגיה עשירה זו גם ייצוגים של שכיות אומנות מתוך הציור והפיסול כדוגמאת ציוריה של הציירת יהודית זילברשטיין וצילומי פסליו של האומן החיפאי נאטיס סלומון. ביצירות שנכללו בגיליון, שני האומנים גם יחד, כל אחד בדרכו הוא, עושים שימוש במים, איתן הטבע המהותי לעצם הקיום: זילברשטיין המעלה בעיני המתבונן את האסוציאציה של "מים חיים" (עמ' 4) וסלומון ביצירתו "מזרקת החיים" (עמ' 17) מבטאים ביצירתם בחירה מודעת של חיים וקיום על פני מוות וחידלון.

למרות שעיקר קהל היעד של האנתולוגיה מורכב מאנשי אקדמיה, אין לי ספק כי במקרה דנן יכולה האסופה הנידונה להיות מקור עניין והנאה לכל קורא שחפץ בטעמה המתוק של התקווה לשלום הניבטת מתוך כל דף.