אוריינטליזם וחינוך
יהודים מזרחיים
וספרדים
ד"ר
אהרון בר-עוז
בחודש
מאי 2002 התקיים כנס בינלאומי באוניברסיטת בן גוריון בנגב. נושא הכנס אוריינטליזים
וחינוך. את הכנס יזמו וקיימו ד"ר יצחק כרם מאוניברסיטת ת"א וחוקר תולדות
יהודי יון וספרד בשואה וד"ר שלוה וייל מאוניברסיטת בן גוריון בנגב. הכנס נמשך
יומיים ופתיחתו היתה בירושלים. השתתפו בכנס מיטב החוקרים מהארץ ומחו"ל, נפרשה
יריעה רחבה של מחקר אודות יהדות המזרח ומקומה בתרבות הישראלית היום.
בכתבה
זו מבקש אני למקד את הדיונים החשובים והמסקנות מדיונים אלה לגבי עברה של הקהלה
המזרחית- ספרדית ובעקר אודות השתלבותה בחברה הישראלית. בדברי המרצים המרתקים נסקרו
חיי הקהלות היהודיות לפני קום המדינה במקומות השונים ולאחר קום המדינה כשקהלות אלו
נלחמו על קיומן הדתי והאידאולוגי. אם אנסה לציין את המכנה המשותף לרעיונות שנשמעו
בהרצאות המאלפות, ניתן למקד אותן בנקודות אחדות.
1. הזהות היהודית כאתגר של
הקהלות.
בכל
רחבי העולם. קהלות ישראל נלחמו על קיומם העצמי כיחידה דתית מחד, ובקשו להתערב בחיי
המדינה בה הם חיים מאידך. מילאו תפקידים בכירים בחיי השלטון, השפעתם היתה רבה על
חיי הממשל, הכלכלה, החינוך, הרפואה והמדע. הקהלה היהודית היתה "השאור שבעסה" של אותה מדינה בה הם חיו, כגון צפון אפריקה, מרוקו, תוניס,
מצרים וברחבי אסיה- עיראק, סוריה, לבנון.
פרפ'
עדה אהרוני תארה בהרצאות את השפעת יהודי מצרים וקליטתם בארץ למרות שלא ניתן ביטוי
לכך בתוכנית הלימודים.
2. חברת
"כי"ח" כגורם מחנך ומעניק השכלה
על
מנת להצליח לחדור למוסדות השלטון היה על היהודים להיות בעלי השכלה גבוהה יותר מיתר האוכלוסיה, ואת זה השיגו באמצעות חברת "כל
ישראל חברים" "אליאנס" שנוסדה ב 1860 בפריס ע"י שבעה אנשים
ששמו להם למטרה להלחם באינטישמיות
ולהקנית חינוך והשכלה. חברה
אליאנס, יסדה 360 בתי ספר במרוצת השנים וחבקה עולם ומלאו. בכנס הוקרן סרט בבימויו
של הבמאי הצרפתי Robert Dray "דה אוריינטאליזציה של יהדות מרוקו " הממחיש את
"החדירה" של חברת "אליאנס" למקומות הנדחים ביותר כדי להעניק
חינוך אירופאי לילדי ישראל. מבתי ספר קטנים וחסרי
אמצעים במאה ה-19 היו לבתי
הספר מתקדמים ומודרנים.
3. הכמיהה לציון – בקהילות ישראל מאז
ומתמיד נתקבצו סביב הכמיהה לציון
כאורח חיים חברתי ודתי. זה בא לידי ביטוי בשירי געגועים לא"י שתחילתם בתהלים
- "על נהרות בבל שם ישבנו גם
בכינו בזכרנו את ציון". אחד הדברים שעלו בכנס היה קטע משירה של אסנת האדוני
רבנית בזכות עצמה בעיר מוצל בצפון עיראק. אשה זו (נדמה לי היחידה בעם ישראל) היתה
בת סמכה לקבוע דינים והלכות, הסמיכה רבנים, כתבה אגרות לקהלות השונות בעיראק ואף
חברה שירי קודש שבמרכזם הכמיהה לציון. כל זאת במאה ה- 16. כמיהה זו באה לידי ביטוי
בבתי המדרש השונים ובבתי הספר . ירושלים עמדה במרכז החגים וכן בימי עצב כגון צום
תשעה באב ועוד.
4. נקודה נוספת שבלטה
בכנס הויכוח על המונח אוריינטליזם וכיצד הוא בא לידי ביטוי בימינו, ואת מי זה
כולל. האם כל הקהילות היהודיות באגן הים התיכון או מעבר לכך, נטש ויכוח על מקומו של אחמד סעיד בקביעת
האוריינטליזם כפי שזה בא לידי ביטוי בספריו. הפולומוס היה מענין על התאוריה שלו בהרצאה המרתקת של פרפ' נורמן סטילמן
מאוניברסיטת אוקלוהומה בארה"ב. פרפ' עדה אהרוני מהטכניון בחיפה מחתה על כי
מסתמכים על מחקריו של סעיד כמתודה מרכזית בקביעת האוריינטליזם.
5. נקודה נוספת ומרכזית שעלתה בכנס היא היחס של
הקהלות היהודיות לתנועה הציונית לפני קום המדינה ואחריה. ה"ציונות
האירופאית" חדרה לארצות המזרח בין שתי מלחמות העולם, אם כי לבשה גוון כמיהת
דתי בתחילת הדרך. רק בשנות הארבעים המאוחרות בתום מלחמת העולם השנייה הציונות הפכה
להיות אידיולוגית דוגמת הציונות האירופאית בתוך כך נשמעו הרצאות מעניינות על עליות בלתי ליגאליות מארצות
אגן הים התיכון ומהים האיגיא. היו רגעים רבים מרגשים כשנפרשו דרכי בריחה לא"י. למרות רדיפות השלטונות
במדינות השונות מנהיגי הקהילות השונות נרתמו לסייע "לבורחים", אף לעליה
הליגאלית אחרי 1948 כגון: מבצע "עזרא ונחמיה" מעיראק. עליית יהודי
מרוקו, מצרים, לוב, סוריה, לבנון ותורכיה. נשמעו מדברי המרצים כי ארץ ישראל נקנתה
ביסורים.
6. הדיון עבר להתערותם של קהילות המזרח במדינת ישראל. נשמעו דעות רבות, אך מבקש אני להדגיש . מדינת ישראל הצעירה
התעלמה (לא ברור אם במתכוון או לא) התעלמה מהכללת התרבות המזרחית בתכנית הלימודים.
על נושא זה נשמעה בקורת קשה, כור ההיתוך היה חד כיווני על כן הוא נכשל. הרצון ליצור ישראליזציה ע"י כפית
התרבות המערבית והתעלמות כמעט מוחלטת מערכי תרבות המזרח, הם שיצרו את השבר בחברה
הישראלית בשנות החמישים. נשמעה ביקורת קשה על כי לא נכללו בתכנית הלימודים כתבים,
סיפורים ושירים שבאו מהמזרח בעקר מעיראק, מצרים ומרוקו. גם כיום אין ביטוי מספיק
רחב למורשת יהדות המזרח בתכנית הלימודים, אם כי המצב השתנה לטובה והכיוון הוא
נכון. לעניות דעתי התפנית באשר ליחס החברה הישראלית לתרבות המזרחית נתחוללה בזמן
שבני עדות המזרח התקרבו למעמד סוציו-אוקומי לבני יצאי אירופה והמערב, כל זה קרה
בשנות ה- 70.
כמרצה
באחד המושבים לא יכולתי לשמע את ההרצאות בפנאלים האחרים ועל כך אני מצר. יתכן
ודברי לא כוללים את הדיונים במושבים המקבילים.
קהילות
היהודיות בגולה כיום הן המערב נאבקות על זהותן, קיימת סכנת התבוללות תרבותית
ובמקרים הקשים אף דתית. בלב ראשי הקהלות מקוננת דאגה כי הנוער היהודי מתרחק ממורשת
אבות כפי שנשמע מפיו של פרפ' אלבז על קהלת צפון אפריקה בטורנטו. אין ספק שמדינת
ישראל כמרכז העם היהודי יכלה להשפיע על הקהלות היהודיות בכך כי תשקיע בחינוך הדור
הצעיר ע"י הקנית יהדות לשמה, ואם ניתן, אף ציונות שכותרתה העליה לישראל.
הסקירה
על מחקרים חדשים אודות הקהלות השונות היו מרתקות, בטוחני כי כל חוקר החושף פיסת
מידע על קהלות ישראל בעבר ובהווה תורם נדבך נוסף לתרבות עם ישראל.
ד"ר
אהרון בר-עוז
מנהל ביה"ס אליאנס-
חיפה
המחבר הוא מנהל ביה"ס
התיכון אליאנס בחיפה והיה יו"ר התאגדות מנהלי בתי הספר העל-יסודיים במשך 7
שנים.