יציאת מצרים
שלי
מה שאני רוצה לספר היום הוא על יציאת
מצרים שלי.
אני לא עברתי דברים כמו שסיפרו חברים וכמו
שיספרו בהמשך. חברים שהם בעיני גיבורים. אנשים שלא ידעו, כשעברו את מה
שעברו ,כמה הם גיבורים.
לא עברתי מעצרים , אלימות ורדיפות מצד השלטונות.
עזבתי את מצרים בגיל 11. אבל כן עברתי מין "טרגדיה" אישית . בזמנו
חשבו שילד לא מרגיש כלום והוא רק שמח
ונהנה מהחיים. לא הבינו שכמה שהשנים מוקדמות יותר, הן משמעותיות יותר.
עברתי שוק . של ילדה שביתה נחרב (השארנו את
ביתנו עם כל תכולתו). ולמעשה כל עולמי
נחרב. הייתי חייבת להיפרד מכל מה שהיה רגיל ואהוב וללכת ללא נודע, בתקופה
שהזהות עדיין לא מגובשת דייה. להגיע להיות פליטה, כן פליטה , בארץ ש"לי" הייתה
זרה. עם מנטליות שונה לגמרי, ונכפה עלי לאמץ זהות חדשה. למחוק את העבר
כאילו לא היה (לפי מדיניות כור ההיתוך שהייתה נהוגה אז). היום אנו מבינים כי למחוק
את עברו של אדם הוא דבר בלתי אפשרי. אותו אדם למעשה חי "בחצי" .
זה היה כרוך בהמון כאב. הכאב שלי
הפרטי מהמלחמה הזאת, הארוכה והכואבת. חשבתי שאילולא הייתה מלחמה זו , הכאב האישי שלי
היה נחסך. נהגתי אז לנחם את עצמי בחלום, בפנטזיה , שיהיה עוד שלום. ושנחיה ביחד זה
לצד זה בכבוד והבנה ושאשוב לבקר במצרים. הייתי ילדה רגישה שלא מקבלת את כל השנאה שהיא שומעת
מסביבה. ושואלת : "למה" ?. עד היום עדיין קיימת בי אותה ילדה בת 11 שלא מקבלת מלחמה כי מה שאני
זוכרת מילדותי במצריים, זה דו קיום יפה. אני גדלתי במצרים בבית יהודי, אפילו יהודי
דתי, למדתי בבית ספר נוצרי. הסביבה בה גרתי הייתה מוסלמית . היו לי שכנים מוסלמים
שאהבתי והם אהבו אותי. הייתי מאד אהובה ומקובלת בבית ספר ע"י הנזירות, המורות
והתלמידות בין אם הן מוסלמיות, נוצריות או
יהודיות. זה עשה אותי אדם מאד סובלני. מאד מקבל.
עוד אז, כילדה, ראיתי שלכל אדם, יש רגשות, ולא משנה מה הלאום שלו. הוא
עצוב, הוא שמח, הוא כואב, הוא חולם , הוא אוהב וסובל. אז למה המחיצות המלאכותיות, מחיצות השנאה וההרס
בין בני אדם?
עד היום אני חושבת שמטרת העל של כל אחד מאתנו היא
להגיע לשלום עלי אדמות. להגיע לפתרון סכסוכים דרך הידברות והבנה הדדית. זו לא
אוטופיה - אם נשים מטרת על זו לנגד עינינו, נצליח להגשימה עם השנים.
הקונגרס העולמי של יהודי מצריים נתן לי המון.
חברתי קצוות וסגרתי מעגלים. אני חושבת שיהודי מצריים המנוסים בדו קיום כן יכולים
להוות גשר לשלום המיוחל עם שכנינו.