מאת עמירם ברקת

-------------

להלן מכתבי תגובה של פרופסור עדה אהרוני ופרופסור שמעון שמיר, על היהודים ממצריים, אשר פורסמו במוסף הארץ בתאריך 29 אפריל 2005.

------------------------------------

דגם לדו-קיום . מאת פרופ' עדה אהרוני

חן חן על הכתבה החשובה והמחדשת של עמירם ברקת על יציאת מצרים השנייה של היהודים ממצרים. קיבלנו הד עצום מישראלים ומיוצאי מצרים בגולה על כתבה זו. רבים שיבחו את העיתונאי ואת מוסף "הארץ" על העלאת הנושא החשוב הזה בכל חריפותו. כמו כן, כמה התלוננו על כך שאספקטים נוספים, כמו בתי החולים היהודיים, בתי ספר, מועדונים, בתי זקנים, רכוש פרטי וכו', לא הוזכרו בה.
ב-1 במאי 2004 הוקם "הקונגרס העולמי של היהודים יוצאי מצרים", שמרכזו בחיפה, והוא מארגן כנס עולמי של היהודים יוצאי מצרים, שיתקיים ב-6-3 ביולי 2006 בחיפה, בשיתוף אוניברסיטת חיפה. פנינו לכל הארגונים של היהודים ממצרים, בארץ ובגולה, כדי לתעד ולהציל את המורשת התרבותית וההיסטוריה החשובה של קהילה מרשימה זו. אנחנו "המוהיקנים האחרונים" של יהדות מצרים, המסוגלים לשמר את ההיסטוריה שבעל פה ואת המורשת העשירה שלנו, לפני שקיעתה והיעלמותה. הקונגרס העולמי מהווה אבן פינה להגשמת מטרה זו.
בימים שבהם מדינת ישראל מחדשת את יחסיה עם מצרים, זו גם הזדמנות להציג את ניסיוננו הרב בדו-קיום והרמוניה שהיו קיימים בינינו לבין העם המצרי (לפני שנת 1948). זה יכול להוות דגם חשוב לחיזוק ההרמוניה והשלום בין ישראל למצרים וליתר שכנינו.

פרופ' עדה אהרוני
חיפה

-------------------------------------

יום יבוא. מאת פרופ' שמעון שמיר

בשל דחיסת שיחתי הממושכת עם עמירם ברקת, מחבר הכתבה "בצאת ישראל ממצרים" (מוסף "הארץ" 22.4), למספר משפטים מועט, נוצרה סמיכות בין התייחסותי לארגון של דזירה סאקאל ("האגודה למחקר ולהפצת יהדות מצרים"), לדברי כי מאחורי החותרים להוציא את רכוש בתי הכנסת ממצרים "עומדים לא פעם מניעים מפוקפקים". כך התקבל שהמשפט האחרון מתייחס לכאורה למשפט הראשון. איני יודע הרבה על ארגונו של סאקאל ובוודאי שאין לי בסיס להאשימו במניעים מפוקפקים, אולם אני עומד בתוקף מאחורי שתי אמירותי אלה.
בשנות מגורי בקהיר הייתי עד לא-פעם להגעתם של יהודים רודפי בצע שביקשו להבריח תשמישי קדושה ממצרים, בניגוד לחוק, כדי למכרם בשוק היודאיקה. קצתם נתפסו והועמדו לדין. הם המיטו חרפה על כולנו.
אני בהחלט מתנגד לפעולתם של ארגונים, ויהיו מכובדים ככל שיהיו, להוצאת ספרי התורה ורכוש אחר של בתי הכנסת של מצרים. את אלה צריך לרכז בבתי הכנסת הגדולים של קהיר ואלכסנדריה. יום יבוא והשלום עם מצרים ייכון כפי שהוא צריך להיות, ובמצרים ישהו בשבתות ובמועדים תיירים רבים, חוקרים וסטודנטים, ונציגי חברות מסחריות מישראל. בתי הכנסת ישמשו אותם.
אני מתנגד ל"מכירת החיסול" של המונומנטים האחרונים המעידים על מפעליה של קהילה מפוארת, אשר תולדותיה חוזרות אלפי שנים לאחור. זה היה גם המניע שלי ושל עמיתי במרכז האקדמי בקהיר לאסוף את הספרים העבריים, להצילם מכיליון, ולרכזם בספריות יהודיות בקהיר ובאלכסנדריה, בשיתוף פעולה עם הקהילה. יוצאי הקהילה היהודית של מצרים בעולם חייבים להתנער, להקים ולממן קונסורציום שיקבל בעלות על רכוש בתי הכנסת, ישים קץ להזנחתם המחפירה, וישמר את הרכוש בתוך מצרים למען תפארת העבר וחזון העתיד.

פרופ' שמעון שמיר
הרצליה

---------------------------------------