26/10/2006

לחיים לזיכרון עד

כעת, מאז שמתת, חיים אהובי, משוש חיי

חברי ובעלי הנפלא במשך שלושה הרבעים של חיי.

היעדרותך לצידי כמו נהר שפעם היה גולש

מלא נשיקות.

נהר שאיבד את הברק והחיבוקים שלו,

איבד את הגלים המוכספים, המפכים ובוהקים.

אתה כל כך חסר לי יועצי החכם, ה"רישלייה" שלי

עם השילוב של עדינות ואינטיליגנציה

של יציבות ואיתנות.

חיוכך לא יכנס עוד לחדרי

אבל עודו בליבי,

זורם בעורקי כמו נהר גועש

של מילים אוהבות בשלות

הנצמדות לתאי מוחי.

אתה לחשת לי על ערש דווי :

"כעת יהיה עליך לעבוד כפליים

לקידום תרבות השלום

כי אני שוב לא אהיה כאן

לעזור לך יותר".

אבל אתה כן כאן ואתה כן עוזר לי, ידידי.

אני עדיין שומעת את עצותיך

החמות,

החכמות,

אודות הכל.

אתה עדיין כולך, כל כך איתי

חיים, משוש חיי, נשמתי.

* מאת: עדה אהרוני

* חיים המנוח, בעלי היקר נפטר

ב6.ליולי 2006

26/10/2006

לזכרו של חיים

מהו אושר

חיים יקירי כשעדיין היית בחיים,

שאלתי אותך ביום בהיר מוזהב אחד,

מהו אושר ?

מיד ענית בבהירות

עם נצנוץ ברק בעיניך

אושר הוא להיות נשוי לחברה הכי טובה שלך!

צחקתי וחיבקתי אותך מהר

ידידי הטוב ביותר!

עכשיו משמתת, אהובי

ואנו לא נצחק ונאהב ביחד יותר

אני מתגעגעת לחיבוקים החמים,

לנשיקות...

אני מתגעגעת לשלווה המלטפת, הרכה שלך

בעזרתה התגברת על כל הסערות.

אני מעריצה את נשמתך שנלחמת

ביגוני והשרה לי:

"על אף הכל, היי שמחה!

כי זו צוואתי.

* מאת: עדה אהרוני

26/10/2006

לזכרו של חיים

מכל מלמדי השכלתי

כולנו למדנו ממך

חיים, אוצרי היקר.

במשך כל שנות קיומך הפורה

כולנו למדנו ממך, שאבנו כוח

מאהבתך, חוזקך ונחישותך לשרת את :

המדע,

האנושות

והשלום.

נהנינו מהצלילות שלך, ממוחך המבריק,

ויחד עם זאת מהענווה האין-סופית.

חיית בהרמוניה שלמה עם עצמך

ועם כל הסובב אותך,

ידעת כי אתה אהוב ונערץ על ידינו

והשבת אהבה לכולנו.

עם דליים של רוגע

וקרני שמש מוזהבות,

בעיניך המשתוקקות,

הבורקות

מלאות בכוכבים מנצנצים של ידע.

מאות חברים אוהבים באו לנחם.

גם הם סיפרו

עד כמה ממך הם למדו...

כל אחד מהם בדרכו שלו, העריץ אותך.

ואני... ציפיתי שבכל רגע הדלת תיפתח

ואתה תבוא בעדה

לברך את כל חבריך.

אבל אתה

לא באת !

* מאת: עדה אהרוני

26/10/2006

לחיים זיכרון נצח

ביתנו החדש, היפה

הייתי מגדל שן חיוורת

שמסביבה אבני שיש לבן,

עד שבאת לתוך ביתי, והוא נעשה ביתך.

בזריזות עלית על המדרגות הנסתרות,

פתחת את החלונות הסודיים, ירדת על מוזאיקה קמורה.

הקמרונות שלי נענו בחלקות

לזוויות שלך המדוייקות.

את ליבי, כקמין היגשתי לך,

ידיי, ככפפות לחמם אותך.

אוזני, ככלי קיבול למילותיך.

שמת את המעויינים של חייך

לפני הקמין שלי.

הדלקת בי את מקום האש

ומילאת אותי בחמימות.

מגדל השן הבודד נהפך לבית חם חדש.

אני שמחה שבאת לגור בתוכי

לפני שהקיץ שלנו חלף, לפני ששנינו נתמוטט

בסערת הטורנדו העצומה של האין והבלתי נודע.

על אף שעברת לחיי נצח, אהובי

אתה עדיין גר בתוכי.

בביתנו החדש היפה, על גג העולם

עם הירח וכוכבי השביט.

* מאת: עדה אהרוני

* חיים המנוח, בעלי היקר נפטר

ב-6 ליולי 2006