הנדון: ההעדר המצער של הנרטיב והמורשת התרבותית של "יהודי מצרים" מתוכנית הלימודים

קיבלנו את מכתבך מיום 4.12.2006, ואנו מודים לך על הבעת הכרתך בחשיבות המורשת התרבותית וההיסטוריה של יהדות מצריים, ועל הערכתך את פועלנו לקידום הישארותה בזכרון הקולקטיבי של עם ישראל.

אנו מצטערים מאד באשר להחלטות הבלתי מספקות של "וועדת המקצוע" הפוגעות בזכרון הקולקטיבי של העם היהודי, ומתעלמות מ"הקטסטרופה (נקבה)", שעברו יהודי מצרים בעת השירוש מהארץ בה נולדו, באמצע המאה ה-20. לאור הבעת ההערכה לפועלנו, ברצוני, ברשותך, להציג את הנושא גם מנקודת ראותי האישית, שהיא משותפת לרוב יהודי מצרים.

עליתי לארץ ממצריים עם משפחתי, בהיותי בת אחת עשרה שנים. כל מאמצינו אז הושקעו בהשתלבות והתאקלמות בארץ החדשה. אפילו את שמותינו שינינו. המסר שקיבלנו מהחברה הישראלית היה: "תשכחו מאין באתם ומי אתם ותתחילו בחיים חדשים". מיותר לציין שמחיקת זהותו ותרבותו של אדם, לא כל שכן של עדה היא דבר קשה כשלעצמו.

בבית הספר למדנו את ההיסטוריה של היהודים יוצאי מזרח ומרכז אירופה. ואילו יהודי מצריים, לא הוזכרו כלל. כמובן שאיני ממעטת בחשיבות לימוד ההיסטריה של יהודי אירופה , בעיקר נושא השואה החשוב מאד, שהיא הטרגדיה הגדולה ביותר של העם היהודי, ולימודו עורר בי סערת רגשות. אולם גם על יהודי מצריים עברו ארועים קשים: לאחר קום המדינה, עברנו קטסטרופה - ה"נקבה" השרוש והגירוש של כל קהילתנו.

נאלצנו לעזוב את ארץ הולדתנו בה היה לנו טוב ובה חיינו עד קום המדינה בשלום ובדו-קיום עם שכנינו הערבים. נאלצנו להשאיר מאחורינו את בתינו וכן רכוש רב. עברנו את אותה היעקרות שעברו בני העם הפלסטיני ולמרות זאת, לא זעקנו ולא הכרזנו מלחמה או "ג'יהאד" על איש. בנינו מחדש את חיינו בארץ או בארצות אחרות. כל תקוותנו היא להגיע למצב של שלום ודו-קיום עם שכנינו ועם הארצות הערביות כפי שחיינו בעבר עם שכנינו הערביים במצריים. העלילה והמסר שסיפורי מעביר מתאימים לא רק לשיעורי ההיסטוריה והספרות אלא גם לשיעורי האזרחות. חשוב במיוחד ללמד את הנרטיב והתרבות של יהודי מצריים כדוגמה, כי הם יכולים לסייע להוות גשר של פיוס הרמוני בין ישראל ומצריים, שהיא הארץ הערביה החשובה ביותר. מצרים הנחשבת למנהיגה של העולם הערבי יכולה להשפיע על כל העולם הערבי ולהזכיר לו שהפלסטינאים הם לא היחידים שסבלו מהסכסוך הערבי – ישראלי.

מאומה מהחלק ההיסטורי שלנו המכריע ביותר שקרה לנו באמצע המאה ה - 20 ומתרבותנו העשירה בערכים, כלל לא מוזכר בספרי הלימוד של משרד החינוך! ילדינו לא למדו מאומה על מורשת הוריהם ואם משרד החינוך ימשיך לא לכלול את הנושא של יהדות מצריים ו"יציאת מצריים השניה" בתוכנית הלימודים, גם נכדינו לא ידעו כלום והנרטיב ההראוי והציוני של הקהילה המפוארת הזו יעלם מן הזיכרון של העם היהודי.

אני מאד מקווה שוועדת המקצוע תדון שוב, בקרוב, בנושא שילוב מורשת יהדות מצריים בתכנית הלימודים, ושיילקחו בחשבון הדברים שנכתבו לעיל.

כפי שכבר פירטנו במכתבינו הקודמים, בין יהודי מצריים חוקרים וסופרים בעלי שם בינלאומי, ביניהם, ד"ר עדה אהרוני, שספריה נלמדים ברחבי העולם, ואף משרד החינוך הישראלי המליץ עליהם. שלחנו לכם את המלצות משרד החינוך, וכמו כן, עשרה מספריה ואנו מקווים שתשתמשו בהם ותכניסו, בקרוב, מתוכנם העשיר לתוכנית הלימודים של משרד החינוך.

נודה על התייחסותכן החיובית !

בכבוד רב

דליה רהב

מזכירת

WCJE: הקונגרס העולמי של היהודים יוצאי מצרים

העתקים:

שרת החינוך והתרבות, פרופ, יולי תמיר

מר שמואל אבואב, מנכ"ל משרד החינוך

מר יעקב שחם, עורך "ידיעות חיפה"

גב. עתליה רוזנברג, מזכירת איפלק

דליה רהב,

סמטת אורן 11, קרית מוצקין,

טל. 8708749 – 04